דנה ומיכל נכנסות לבית קפה ליד הבית. הן מחפשות בעיניהן שולחן ריק לשניים לשבת לידו. בוחרות לשבת כמובן בחלק של הלא מעשנים. במרחק של כ – 3 מטר מהן תלוי מסך פלסמה 42 אינץ' בגובה המעט גבוה מגובה העיניים.

 המסך מרצד בזווית העין ומדי פעם כשמרימים את המבט רואים את המסך שמשדר ללא מוסיקה וללא קול. דנה ומיכל יושבות ומזמינות את הקפה הקבוע שלהם ומנת צד.  על המסך הן רואות מדי פעם תמונות מגרות של מנות הבית שבית הקפה מציע – ערימת עוגיות מגרה, עוגת קרם מדהימה, צלחת של פסטה מהבילה וכו'. כל המנות האלו שמוצגות הן אינן המנות הקבועות של הלקוחות.

התמונות הללו מעלות ריר בפה, מגרות את החושים ואת התאבון. זמן קצר לאחר שהתיישבו וקיבלו את הקפה הקבוע שלהם, דנה ומיכל מוצאות את עצמן מתפתות לקחת עוד מנה – ממש כמו שראו על המסך.

על המסך דנה ומיכל לא רואות רק תמונות מפתות של מאכלים שונים. ככלות הכל, הן יושבות שם כ – 20 דקות לפחות ולופ חוזר של תמונות כאלו יכול לשעמם לאחר כמה דקות ולאבד את האימפקט שלו. לכן, יש בנוסף גם סרטונים קצרים של סרטי הסיום של סטודנטים לקולנוע שנה ג', סרטי אנימציה מהתחרות האחרונה, תמונות של 'העיר הלבנה' ת"א, סרטוני פרסומת פרו-בונו, וסתם סרטונים מצחיקים שרצים ברשת. כשהן מקבלות את החשבון, הן מקבלות גם דף קטן המציע להם להשתתף בתחרות המדרגת את סרטון הסטודנטים הטוב ביותר של השבוע, ואולי אף לזכות כך בארוחה שנייה חינם המוגרלת בין המשתתפים מידי שבוע.

 בתי הקפה בוחרים את התמונות ואת הסרטונים בהתאם למסר שהם רוצים לשדר. נאמר למשל שמדובר בבית קפה ביתי ברמת אביב החדשה שהקהל הקבוע שלו בשעות הבוקר הוא אמהות לתינוקות ופעוטות, ממש כמו מיכל. מיכל שתגיע לבית קפה למפגש עם החברות שלה תצפה בלופ שכולל סרטון עם תינוקות, ואחר כך סדרת תמונות של 5 מנות השבוע. לאחר מכן בלופ יופיעו תמונות של עגלות וטיולונים חדשים שמוצעים על ידי 'הכל לתינוק הנובוריש', לאחר מכן עדכון חדשות ושוב – שקופית המציגה את מנת היום – סלט ירוק טרי עם כוס מיץ תפוזים שנסחט עכשיו. ככלות הכל, צריך להיפטר משלושים הארגזים של התפוזים שנקנו בטעות יום לפני. לאחר מכן תופיע פרסומת פרו-בונו של 'תנו בית לילד האומלל', ומיד אחריה הלקוחות יצפו בתמונות מתחרות התינוק החמוד של החודש. מי יודע, אולי אפילו הבן של מיכל יופיע שם בלופ.