כברר היום מוצבת כמות אדירה של פרסומות בתוך העסק, מספר עצום של שעות עבודה וכוח אדם מושקע בהצבת שלטים שונים, הדפסה של מבצעים, החלפת פלקטים ורול-אפים ועוד.
רובם המכריע של הפרסומות הללו הן עבור מוצרים הנמכרים באותה חנות, מכוונים את הלקוח בשעת בחירת המוצרים ומהווים את הפרסום הקרוב ביותר לשעת הקניה.
המרת פורמטים אלו למדיה דיגיטלית מאפשרת לנו שתי הטבות מרכזיות:
היא חוסכת המון שעות עבודה וכוח אדם.
היא מאפשרת למפרסם (בין אם בעל החנות או צד שלישי) לקבל תמונת מצב מדויקת של הפרסומות שהועלו ולהשוות אותם לגרפים של מכירות מוצרים, וכך לקבל תמונה מדויקת על אפקטיביות הפרסום הדיגיטלי, מה שכמובן גורר חיסכון ניכר בהוצאות, ושיפור תמידי של הפרסומות המוצגות.
רבים נוטים לחשוב שהפרסום בטלויזיה דומה לפרסום דיגיטלי, אחרי הכל הם כבר השקיעו בספוט של 30 שניות שמוכן לשידור, אז למה לא להשתמש בו עבור פרסום דיגיטלי?
יש לכך תשובות רבות, אך רובן נובעות מסיבה אחת פשוטה: אנשים שנחשפים לפרסום דיגיטלי בעסקים אינם באותו מצב מנטלי שבו נמצאים אלו שיושבים על הכורסא מול הטלויזיה.
בניגוד למסך הטלויזיה אנשים אינם עוצרים על מנת להסתכל על המסך, המסך המרצד תופס את תשומת ליבם לשניות בודדות, ובשניות הללו הוא צריך להעביר את המסר שלשמו הוא הוצב, ולכן אין מקום לפרסומות ארוכות שמעבירות מסר, אלא רק קריאה לפעולה.
חשוב לשמור על המסר פשוט וקל להבנה. גירוי ויזואלי של מוצר, או הכרזה על מבצעים, ייעשו בעזרת טקסט מועט ותמונה גדולה שממחישה את הכתוב.
נסו להימנע מלהציג כל דבר שדורש מהלקוח עצירה מוחלטת על מנת להבין את המסר.
הלקוחות לא יעצרו רק בשביל המסך.
לעומת זאת מסרים קצרים וקולעים יחוללו נפלאות.